כוחו המוחלט של ה' ופעולותיו הבלתי מעורערות מתבצעים במהירות וללא אזהרה מוקדמת, תוך השארת האדם חסר אונים אל מול הגזרה. הפרשנים נחלקו בהבנת המילה יַחְתֹּף. הגישה המרכזית רואה בכך פעולה של חטיפה, גזלה ולקיחה מהירה בכוח רב, תוך ציון העובדה כי המילה מקבילה לפועל "יחטוף", שכן האותיות ט' ו-ת' מתחלפות ביניהן במקרא [מצודת ציון, מלבי"ם, רמב"ן]. גישות נוספות מפרשות את המילה כמכה הבאה בפתאומיות [רש"י], או כלשון של השחתה והרס [אבן עזרא]. באשר למושא החטיפה, יש הסבורים כי ה' לוקח את האדם עצמו [מצודת דוד, רלב"ג], ואחרים מסבירים כי מדובר בלקיחת רכוש או חפץ מידי האדם [רמב"ן]. בהקשר למצבו האישי של איוב, פעולת החטיפה הפתאומית באה לידי ביטוי באובדן המהיר של בניו ונכסיו, מבלי שניתנה לו שהות או התראה מוקדמת כדי להתפלל, לתקן את מעשיו ולעמוד בפרץ [אלשיך].
מתוך מציאות פתאומית זו עולה השאלה מִי יְשִׁיבֶנּוּ. הפרשנים מסכימים כי לאדם אין את הכוח להוציא ולהשיב את הגזלה מידו החזקה של ה' או להניא אותו ממעשיו [רלב"ג, מצודת דוד, רמב"ן, מלבי"ם, שטיינזלץ]. מעבר לחוסר האונים הפיזי והמעשי, קיים גם חוסר אונים תודעתי העולה מהמילים מִי־יֹאמַר אֵלָיו מַה־תַּעֲשֶׂה. אין איש היכול להעביר ביקורת, למחות או אפילו לשאול את ה' לפשר מעשיו [מצודת דוד, מלבי"ם, שטיינזלץ]. יתרה מכך, לאדם הפשוט אין את החכמה הראויה כדי לערער על ה', שהוא חכם לב מכולם [רמב"ן]. חוסר היכולת לערער אינו מוגבל רק לבני האדם; אפילו בפמליה של מעלה, המלאכים המלמדים זכות על האדם אינם יכולים לטעון או לשאול את ה' על פשר הגזרה לאחר שיצאה לפועל [אלשיך].