איוב מבטא בכאב את תחושת חוסר האונים שלו מול הפגיעה האלוהית הקשה והבלתי מוסברת שניחתה עליו. הוא מתאר את סבלו כפגיעה אקראית או קפדנית מדי, שאינה תואמת את מעשיו.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה בִּשְׂעָרָה מקבילה למילה "בסערה", ומכוונת לרוח סערה עזה. איוב טוען כי ה' כותש אותו באמצעות כוחות הטבע ההרסניים, בדומה לסערה הגדולה שהפילה את הבית על בניו [מצודת דוד, מלבי"ם, שטיינזלץ]. מכה זו של הסערה פוגעת ללא הבחנה, שכן רוח עזה מפילה את העלים והפירות כאחד, וכך היא ממיתה צדיקים ורשעים באותה מידה, ואיוב מוצא את עצמו נפגע כחלק מאותו אסון כללי [רמב"ן]. למרות שהדבר נראה כפגיעה של כוחות הטבע, איוב מייחס זאת ישירות לה' השולט במערכת הבריאה [מצודת דוד].
מנגד, יש המפרשים את המילה בִּשְׂעָרָה כפשוטה, מלשון שערת אדם. לפי גישה זו, איוב קובל על כך שה' משבר אותו בגלל חטא קל ומועט שתלוי בחוט השערה [תקות אנוש], או שהוא מדקדק עמו בדין כחוט השערה [אלשיך]. פירוש ייחודי נוסף מציע כי משמעות המילה היא שצורתו והנהגתו הרגילה של ה' כלפיו התחלפו והשתנו לרעה [רש"י].
את המילה יְשׁוּפֵנִי מסבירים הפרשנים במשמעות של כתישה, שבירה וריסוק [רלב"ג, מצודת ציון, שטיינזלץ]. כדי להמחיש את עוצמת הריסוק, המפרשים מציינים כי פעולה זו מקבילה לטחינת עגל הזהב עד דק [רש"י]. רוב הפרשנים מוצאים קשר ישיר בין מילה זו לקללת הנחש בספר בראשית ("הוא ישופך ראש"), ומסבירים כי מדובר בהכאה רבה ואכזרית, בדומה לאיבת המוות שבין אדם לנחש [אבן עזרא, מצודת ציון, אלשיך]. בנוסף, יש הקושרים את המילה לפעולת הנשיפה, ובכך מחברים אותה חזרה לרוח הסערה הנושבת בעוצמה ומרסקת את כל שעומד בדרכה [מלבי"ם].
איוב ממשיך ומתאר כיצד ה' וְהִרְבָּה פְצָעַי, כלומר מכה אותו במכות קשות המוציאות דם וליחה [רש"י, מצודת ציון]. כל זה נעשה חִנָּם, ללא כל עוון, פשע או חמס בכפיו של איוב [רלב"ג, מצודת דוד]. תיאור זה נועד לשלול את האפשרות שמדובר ב"ייסורים של אהבה", שכן ייסורים כאלו אמורים להיות קלים, ואילו איוב סובל מפצעים מדממים ורבים הניתכים עליו ללא כל סיבה מוצדקת [אלשיך].