איוב משתמש בדימוי של רחיצה וניקיון פיזי כדי לבטא טהרה רוחנית עמוקה וניקיון כפיים מוחלט. האמירה אִם־הִתְרָחַצְתִּי בְמֵי־שָׁלֶג משמשת משל לאדם שהוא נקי כפיים ובר לבב [רמב"ן], ומבטאת את הניסיון לשוב אל ה' ולהסיר לחלוטין את לכלוך החטאים והעוונות [מצודת דוד].
הבחירה דווקא במי שלג, שהם המים הזכים ביותר, מסמלת חזרה בתשובה ברמה הגבוהה ביותר – תשובה מאהבה. תשובה זו מסוגלת להלבין את החטאים ולהפוך זדון לזכות וללובן, ממש כפי שהשלג לבן. רחיצה זו נעשית מתוך כוונה טהורה וללא מניעים זרים. על הטהרה הפנימית נוספת גם עשיית מעשים טובים, כאשר טהרת הכפיים מסמלת מתן צדקה לעני בידיים נקיות וללא פניות אישיות [אלשיך].
ברמה הלשונית, המילה וַהֲזִכּוֹתִי נגזרת מלשון זכות, בהירות וניקיון [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. את המילה בְּבֹר מפרשים רוב הפרשנים כסבון או כעשב ניקוי [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], בעוד שיש מי שמפרש את המילה פשוט כניקיון [רש"י]. מבחינת מסורת הנוסח, המילה הראשונה נכתבת בספר כ־במו אך יש לקרוא אותה בְמֵי [מנחת שי].