הבריאה כולה, ובפרט מערכות הכוכבים העצומות, מעידות על כוחו המוחלט של ה' ועל יכולתו לפעול גדולות ונצורות הנסתרות מעיני אדם. שליטתו בגרמי השמיים ממחישה את כוחו להשפיל אפילו את הכוחות הגדולים והמשפיעים ביותר בטבע [רמב"ן, אלשיך].
הפרשנים מסכימים כי עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה הם שמות של כוכבים, קבוצות כוכבים או מזלות קבועים. קבוצות אלו נמצאות בגלגל הכוכבים הקבועים, מחוץ לשנים עשר המזלות המוכרים, והן פועלות יחד איתם. אזכורם של כוכבים אלו דווקא משמש כדוגמה מייצגת לכלל צורות השמיים [תקות אנוש]. יש המפרטים כי עָשׁ היא קבוצה של שבעה כוכבים בפאת הצפון, בעוד כְּסִיל וכִימָה הם שני כוכבים גדולים הממוקמים באזורים שונים של הגלגלים השמימיים [אבן עזרא].
באשר לביטוי וְחַדְרֵי תֵמָן, קיימות שתי גישות מרכזיות. הגישה האחת מפרשת זאת במישור האקלימי, ולפיה מדובר ב"חדרים" הממוקמים בפאת הדרום (תימן), שבהם ה' אוצר את רוחות הסופה ומהם הוא מוציא אותן אל העולם [רש"י, מצודת דוד]. מנגד, גישה שנייה מפרשת את הביטוי בהמשך ישיר לגרמי השמיים, ורואה בו כינוי לכוכבים ולמזלות הדרומיים [רלב"ג, שטיינזלץ]. הסיבה שהם מכונים "חדרים" היא משום שהם נסתרים מהעין; מכיוון שמקום יישובם של בני האדם נמצא בחצי הכדור הצפוני, הכוכבים הדרומיים הללו אינם נראים, ונחשבים כאילו הם חבויים בתוך חדר נסתר [אבן עזרא].