ימיו הטובים של איוב וכל השפע שהיה מנת חלקו התפוגגו ונשכחו במהירות עצומה. כדי להמחיש את המהירות שבה חלפו חייו בטוב, נעשה שימוש בשני דימויים ציוריים המבטאים תנועה מהירה וחדה [ביאור שטיינזלץ, תקות אנוש].
הדימוי הראשון מתאר את הימים שחָלְפוּ עִם־אֳנִיּוֹת אֵבֶה. הפרשנים חלוקים בביאור המילה אֵבֶה, ומציגים מספר כיווני חשיבה. גישה אחת מפרשת זאת על דרך המקום, כשם של נהר שוטף ומהיר או שם של מקום מסוים שעליו שטו האוניות [רש"י, מצודת דוד, אבן עזרא]. גישה שנייה קושרת את המילה לחומר שממנו עשויות הספינות – סירות קלות העשויות מקנים, עץ לח או גומא, השטות במהירות רבה על פני המים [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם], או מלשון פירות וצמיחה [אבן עזרא].
לעומת זאת, פרשנים אחרים גוזרים את המילה מלשון "רצון" ותאווה. לפי פירוש זה, מדובר באוניות המגיעות אל מחוז חפצן במהירות רבה כדי להשיג את רצון המלחים [רלב"ג, מלבי"ם], כדוגמת סירות משוטים ארוכות שאינן תלויות ברוח ומתקדמות לאן שיחפצו [תקות אנוש]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון "איבה", ומתארים ספינות קלות ומהירות של אויבים הממהרים לצאת ולבזוז שלל [רמב"ן]. ברובד רוחני יותר, יש הדורשים את אוניות הרצון כמשל למלאכים של רצון טוב המעלים את זכויותיו של האדם לפני ה' וממשיכים עליו שפע, מלאכים שסרו מעל איוב והותירו אותו באסונו [אלשיך].
הדימוי השני הוא כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי־אֹכֶל. המילה יָטוּשׂ היא מילה נדירה במקרא שאין לה מקבילה זהה, אך רוב הפרשנים מסכימים כי משמעותה, מתוך ההקשר, היא לעוף, למהר או לצלול [אבן עזרא, תקות אנוש, רש"י, רלב"ג]. הדימוי מתאר נשר הדואה באוויר וצולל מטה במהירות אדירה כדי לטרוף את מזונו [מצודת דוד, מצודת ציון, רמב"ן, ביאור שטיינזלץ].
מבט עמוק יותר על דימוי הנשר חושף רובד נוסף בהנהגת ה' כלפי איוב: כשם שהנשר נראה אכזרי כלפי הטרף שהוא דורס, אך למעשה הוא עושה זאת מתוך רחמים על גוזליו כדי להאכילם, כך פגיעת ה' באיוב נראית כאכזריות כלפיו, אך נועדה מתוך רחמים על עם ישראל – כדי להעסיק את השטן באיוב ולמנוע ממנו לקטרג על ישראל [אלשיך].