עוצמתו של ה' מתגלית לא רק בבריאת מערכות השמים, אלא גם ביכולתו המוחלטת לשלוט בהן, לעצור את מהלכן ולהחשיך את מאורות התבל. הפרשנים מסכימים כי המילה לחרס משמעותה שמש, והמילה יחתום עניינה סגירה, הסתרה והעלמה של האור.
חלק מהפרשנים רואים בפסוק עדות לאירועים היסטוריים נסיים שבהם ה' שינה את סדרי הטבע. יש המפרשים שהכוונה היא לעצירת השמש בימי יהושע בן נון, אז פקד ה' על השמש להפסיק את מהלכה והיא צייתה לו [רש"י]. אחרים קושרים זאת לימי המבול, שבהם נגזר על השמש והמזלות שלא יאירו בעולם [מצודת דוד]. פירוש נוסף מייחס את הפסוק למכת חושך במצרים. לפי גישה זו, ה' מנע את זריחת השמש באופן נקודתי בארץ מצרים, ובאופן נסי גם "חתם" וחסם את אור הכוכבים. בדרך כלל כאשר השמש נעלמת הכוכבים מופיעים, אך במצרים פעל ה' בניגוד לטבע כדי שהמצרים ייוותרו באפלה מוחלטת [אלשיך].
לעומת הגישה הנסית, יש שמוצאים בפסוק ביטוי לתופעות טבעיות ומחזוריות כדוגמת ליקויי חמה. קדרות השמש והסתרתה משמשות אות מאת ה' להסרת מלכויות ועליית ממשלות חדשות, ובכך הוא מסכל את עצתם ותחזיותיהם של חוזי הכוכבים והאצטגנינים [רמב"ן]. תופעה זו יכולה להתפרש גם כמצב שבו ה' מסתיר את הכוכבים זה מאחורי זה במהלך מסלולם, או לחלופין, מצב שבו אור השמש נעדר בעת ליקוי חמה עד כדי כך שהכוכבים נראים בבירור באמצע היום [רלב"ג].
מנגד, יש החולקים על הפירושים הקושרים את הפסוק לליקויי חמה או לעננים, וטוענים כי הפסוק רומז לחוקיות האסטרונומית המורכבת של היקום. לפי גישה זו, חוסר הזריחה מבטא את ההכרח והכפייה שבתנועת הגלגלים, המאלצים את השמש לנוע במסלול מורכב השונה ממזרחה האמיתי. "חתימת" הכוכבים מתייחסת לפעולות שה' גוזר על הארץ באמצעות השפעת כוכבי הלכת והמזלות [תקות אנוש].
במבט רחב ועמוק אף יותר, הפסוק ממחיש את אפסותה של מערכת השמש שלנו ביחס לגלקסיות העצומות ולרבבות השמשות הממלאות את היקום. גם אם ה' יחליט להחריב את השמש שלנו ואת הכוכבים הסובבים אותה, לא יהיה זה בהכרח ביטוי של כעס או חורבן מוחלט, אלא חלק ממחזור טבעי וכולל של כיליון והתהוות בעולם הגשמי. ביקום כה אדיר שאין לו חקר, מערכות כוכבים נוצרות ונעלמות כפעם בפעם מתוך חוקיות של התחדשות [מלבי"ם].