מתוך כאב אנושי עמוק ותחושת אפסות, איוב מסיק כי אַף כִּי, כל שכן, שאדם חלש ושפל כמוהו, אָנֹכִי, אינו יכול לעמוד בדין מול ה'. גם אם הצדק עמו, ברור לו שאין לו כל רשות או יכולת להשיב לה' טענות משפטיות, אֶעֱנֶנּוּ, או לשנות את רצונו כפי שניתן לנסות מול שופט בשר ודם. מתוך ייאוש ופחד הוא תוהה כיצד יוכל לברור ולנסח את טענותיו, אֶבְחֲרָה דְבָרַי, כדי להבהיר את צדקתו. לחלופין, ייתכן שהוא חש חוסר אונים כה רב עד שהוא זקוק לעזרת ה', עִמּוֹ, כדי למצוא את המילים הנכונות, מה שיוצר סתירה שבה הוא מבקש מהבורא לסייע לו לנסח טענות שנועדו להתווכח נגדו.
איוב, פרק ט׳, פסוק י״ד
אַ֭ף כִּֽי־אָנֹכִ֣י אֶעֱנֶ֑נּוּ אֶבְחֲרָ֖ה דְבָרַ֣י עִמּֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.