איוב, פרק ט׳, פסוק כ״א

איוב מצהיר בביטחון תׇּֽם־אָ֭נִי, ומעיד על עצמו שהוא אדם ישר ונקי מחטא, אף שניתן להבין מילים אלו גם כזעקה על גופו שכלה ודעך מרוב ייסורים. לנוכח הפער בין צדקתו לסבלו הוא טוען לֹֽא־אֵדַ֥ע נַפְשִׁ֗י, שכן אינו מוצא כל מנוח לכאבו ומרגיש כמת, או לחלופין תוהה שמא אינו מכיר באמת את נסתרות נפשו, את עברה ואת הסיבה שה' גזר עליו עונש כה כבד. מתוך חוסר האונים והבלבול הוא מסכם אֶמְאַ֥ס חַיָּֽי, ומעדיף את המוות על פני קיום של סבל, בתקווה שנפשו תיפרד מגופו החף מפשע ויבוא קץ לייסוריו.