חשבתם פעם איך הייתם מרגישים אם הייתם נכנסים למטע גדול של עצי פרי, ובמקום לראות פירות מתוקים וצבעוניים, הייתם מגלים שהכול יבש וריק? הנביא מספר לנו על העצים המוכרים והאהובים של ארץ ישראל, כמו הגפן, התאנה, הרימון והתמר, שכולם נפגעו. אליהם מצטרף גם התַּפּוּחַ, שנחשב לעץ החשוב והמובחר ביותר מבין שאר עצי הפרי. כדי שלא נחשוב שמדובר רק בעצים האלה, המילים כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה מבהירות שכל האילנות שנותנים פרי נפגעו.
מה בדיוק קרה להם? המילה הוֹבִישָׁה מסבירה שהעצים פשוט התייבשו והפסיקו להצמיח פירות. לגבי עץ התאנה מופיעה מילה מיוחדת, אֻמְלָלָה, שמשמעותה אובדן מוחלט. למה דווקא התאנה? כי בניגוד לגפן שיכולה לצמוח מחדש מהשורשים שלה גם אם קוצצים אותה, עץ התאנה לא יכול להתחדש ככה, ולכן האובדן שלו הוא סופי. המילה יָבֵשׁוּ מתארת את המצב העצוב שבו העצים נשארו לגמרי ריקים מפרי.
בסוף, המילים כִּי הֹבִישׁ שָׂשׂוֹן מִן בְּנֵי אָדָם מחברות בין מה שקורה בטבע למה שקורה לנו בלב. הרי התבואה והפירות הטעימים הם מקור לשמחה גדולה עבור בני האדם. ברגע שהפירות פסקו והתייבשו, גם השמחה של האנשים התייבשה ונעלמה.