קרה לכם פעם שראיתם משהו לא נעים שעומד לקרות, וידעתם שאין שום דרך לעצור אותו? הנביא מרגיש בדיוק כך כשהוא חושב על מכת הארבה שמתקרבת לארץ. מתוך דאגה עמוקה הוא קורא אֲהָהּ לַיּוֹם. המילה אֲהָהּ היא כמו אנחה של צער או קריאה של "אוי ואבוי" על אותו זמן קשה שעומד להגיע. הנביא מסביר כִּי קָרוֹב יוֹם ה', כלומר היום שבו ה' שופט את העם ומביא את מכת הארבה נמצא ממש קרוב, ואי אפשר לברוח ממנו. הוא מתאר את המכה ואומר וּכְשֹׁד מִשַּׁדַּי יָבוֹא. המילה וּכְשֹׁד מתארת שודדים שלוקחים הכול בבת אחת. הארבה יגיע בפתאומיות ויאכל את כל התבואה, ממש כמו שודד. ומכיוון שהדבר הזה מגיע מִשַּׁדַּי, כלומר מאת ה', הוא יפעל בעוצמה כל כך גדולה שאף אדם לא יוכל לעמוד בפניו או לעצור אותו.
יואל, פרק א׳, פסוק ט״ו
אֲהָ֖הּ לַיּ֑וֹם כִּ֤י קָרוֹב֙ י֣וֹם יְהֹוָ֔ה וּכְשֹׁ֖ד מִשַּׁדַּ֥י יָבֽוֹא׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.