תארו לעצמכם שעזרתם למישהו בסוד, ועכשיו אתם מבקשים ממנו הבטחה חשובה בתמורה. זה בדיוק מה שקורה עם רחב. היא יודעת שהעיר יריחו עומדת להיכבש, ואחרי שהיא הסתירה את המרגלים והצילה את חייהם, היא רוצה להבטיח שגם היא והמשפחה שלה יינצלו. היא פונה אליהם במילה וְעַתָּה, כי היא דורשת מהם לפעול עכשיו, מיד, עוד לפני שבני ישראל עוברים את הירדן ומתחילים להילחם.
היא אומרת להם הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּה'. רחב לא מבקשת סתם הבטחה, אלא שבועה חזקה בשם ה' שאי אפשר לבטל. בגלל שהיא כבר עשתה להם טובה גדולה, השבועה הזו הופכת למוחלטת. רחב מבינה שהמרגלים חייבים להציל אותה כי היא הצילה אותם קודם, אבל היא מבקשת מהם לעשות חֶסֶד עם המשפחה שלה. חסד זה לעשות טובה למישהו גם אם לא חייבים לו כלום. רחב בעצם אומרת להם: כמו שאני עשיתי איתכם חסד ולא הייתי חייבת לכם דבר, כך תעשו גם אתם טובה גדולה ותצילו את המשפחה שלי.
בסוף, רחב מבקשת אוֹת אֱמֶת. היא רוצה סימן ברור ומוסכם כדי שבני ישראל יזהו את הבית שלה כשיגיעו לעיר, וזה גם יהיה סמל להבטחה האמיתית והכנה שלהם.