תארו לעצמכם שעזרתם למישהו בצרה גדולה, ועכשיו אתם מבקשים ממנו טובה בתמורה. מה הייתם מבקשים? רחב הצילה את חייהם של שני המרגלים, ובתמורה היא מבקשת מהם שיצילו את בני המשפחה שלה. היא מבקשת שישמרו על אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְאֶת אַחַי וְאֶת אַחְיוֹתַי. למה היא לא מזכירה בעל או ילדים? מכיוון שהיא חיה לבדה, ולא הייתה לה משפחה משלה. לכן, ההורים והאחים שלה היו עבורה האנשים הקרובים והחשובים ביותר.
הבקשה של רחב מחולקת לשני שלבים. בהתחלה היא אומרת וְהַחֲיִתֶם, כלומר היא מבקשת שהמרגלים עצמם לא יפגעו במשפחה שלה. לאחר מכן היא מוסיפה וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת, שזו בקשה גדולה יותר: היא מבקשת שהם ממש יגנו עליהם כדי שאף אדם אחר לא יעשה להם רע. מתוך הדברים אנחנו לומדים שרחב מוותרת לגמרי על כל הכסף והרכוש שלה. לא אכפת לה מהבית או מהדברים שלה, אלא רק מחיים של האנשים שהיא אוהבת.
אבל איך המרגלים יכלו להסכים להשאיר בחיים תושבים מהעיר יריחו בניגוד לציווי של ה'? התשובה נמצאת שוב במילים וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת. רחב לא מבקשת רק שישמרו על הגוף שלהם, אלא מבטיחה גם הבטחה רוחנית. היא מצהירה שהיא ומשפחתה יעזבו את האמונות הישנות שלהם, יתגיירו ויצטרפו לעם ישראל. בצורה כזו, המרגלים ממש לא עוברים על ציווי ה', אלא להפך, הם זוכים לקרב אנשים לאמונה האמיתית, בדיוק כמו שעשה אברהם אבינו.