ויקרא, פרק י״ג, פסוק ד׳

יצא לכם פעם לנסות לראות צמח גדל? אם מסתכלים עליו בכל יום, נדמה ששום דבר לא משתנה. אבל אם עוזבים אותו לשבוע שלם ורק אז חוזרים להסתכל, פתאום שמים לב שהוא ממש צמח! הכלל הזה עוזר לנו להבין מה קורה כשהכהן בודק כתם בעור ולא בטוח כיצד להחליט. התורה מסבירה מצב שבו מופיע לאדם כתם, וְאִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא, כלומר הכתם הזה לבן ובוהק מאוד כמו שלג. הכהן בודק את הכתם ביחס לצבע העור הרגיל של אותו אדם, אבל הוא מגלה שחסרים סימנים ברורים. למשל, וְעָמֹק אֵין מַרְאֶהָ מִן הָעוֹר, הכתם נראה באותו גובה של שאר העור ולא נראה שקוע או עמוק יותר. בנוסף, וּשְׂעָרָה לֹא הָפַךְ לָבָן, השערות שנמצאות בתוך הכתם נשארו בצבען הרגיל ולא הפכו ללבנות. בגלל שהסימנים לא מספיק ברורים, הכהן לא יכול לקבוע מיד מה המצב, ולכן וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים. הכהן מבקש מהאדם להמתין בבית נפרד למשך שבוע שלם. למה דווקא שבוע? בדיוק כמו עם הצמח. אם הכהן יראה את הכתם בכל יום, יהיה לו קשה מאוד להבחין בשינויים קטנים ואיטיים. אבל אחרי הפסקה של שבוע שלם בלי לראות את הכתם, הכהן יוכל להסתכל שוב ולדעת בוודאות אם הכתם גדל והשתנה או לא.