ויקרא, פרק י״ג, פסוק ל״א

קרה לכם פעם שהופיע לכם פצע או כתם על העור, וחיכיתם לראות אם הוא מתרפא או מחמיר? בתקופת התנ"ך, הכהן היה זה שבודק סימנים מיוחדים על העור. כאשר הכהן בודק אדם, וְכִי יִרְאֶה סימן מיוחד על הראש או בזקן שנקרא נֶגַע הַנֶּתֶק, שזהו אזור שהשיער נשר ממנו והוא לפחות בגודל של עדשה, הוא צריך לבדוק אותו בקפידה. הכהן בוחן את הסימן, וְהִנֵּה אֵין מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר. בניגוד לסימנים אחרים בעור שצריכים להיות לבנים, בנתק כל צבע יכול להיחשב טמא. לאחר מכן, הכהן בודק אם צמח באזור שיער חדש ובריא, ורואה שוְשֵׂעָר שָׁחֹר אֵין בּוֹ. אם היה צומח שם שיער בריא, זה היה סימן מצוין לכך שהמקום מתרפא והאדם טהור לחלוטין. התורה משתמשת במילה שָׁחֹר כי זהו צבע השיער הרגיל והנפוץ ביותר, אבל הכוונה היא לכל צבע שיער טבעי, כל עוד הוא לא צהוב ודק. המילים אֵין בּוֹ מלמדות אותנו שהשיער הבריא חייב לצמוח ממש בתוך אזור הנשירה ולא רק בקצוות שלו, כדי שיהיה ברור שהמקום באמת הבריא. במקרה כזה, שבו הכהן רואה שאין סימני טומאה ברורים אבל גם אין עדיין שיער בריא שמעיד על ריפוי, הוא לא יכול להחליט מיד. לכן, האדם נכנס להסגר והמתנה של שבעה ימים, כדי שהכהן יוכל לראות מה יקרה בהמשך.