יצא לכם פעם להיתקל בכלל שמפתיע אתכם לגמרי ופועל בדיוק הפוך ממה שציפיתם? בדיני המצורע יש חוק כזה בדיוק. בדרך כלל, כשאדם מגיע לכהן עם כתם על העור והכתם גדל, זה סימן שמצב הטומאה שלו ממשיך. אבל כאן קורה משהו מיוחד: אם הכתם מתפשט לאט לאט עד שהוא מכסה את כל הגוף של האדם, האדם דווקא הופך להיות טהור.
התורה משתמשת במילים וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ הַנֶּגַע לְלָבָן כדי לתאר שהעור שינה את הצבע שלו. המילים האלה מלמדות אותנו כלל: בכל פעם שהיה לאדם כתם שגרם לו להיות טמא, ואז הכתם הזה המשיך להתפשט וכיסה את כל גופו בלבן, הוא נהיה טהור לגמרי.
אבל יש כאן פרט אחד שצריך לשים לב אליו. בסוף מופיעות המילים טָהוֹר הוּא. המילה הוּא באה להדגיש שרק במקרה כזה, כשהכתם התפשט בהדרגה, האדם טהור. לעומת זאת, אם אדם מגיע לכהן מההתחלה כשהגוף שלו כבר מכוסה כולו בכתם לבן שהופיע בבת אחת, הדין הוא שונה. אדם כזה אינו טהור, אלא נחשב טמא וצריך להישאר בהסגר.