תהליך טהרתו של המצורע מגיע לנקודת תפנית כאשר הנגע מתפשט ומכסה את כל גופו. הפרשנים מצביעים על אריכות לשונית בפסוק, שכן התורה יכולה הייתה לכתוב בקיצור "וראהו הכהן וטהרו" [תורה תמימה, מלבי"ם]. מתוך ההרחבה במילים וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ הַנֶּגַע לְלָבָן וכן מהמילה טָהוֹר [אדרת אליהו], נלמד שדין הטהרה על ידי פריחת הנגע על פני כל הגוף נוהג בכל סוגי הנגעים, ובכל מצב שבו הייתה קודם לכן טומאה והאדם נטהר בעקבות התפשטות הנגע [תורה תמימה, מלבי"ם].
המשמעות הפיזית של נֶהְפַּךְ הַנֶּגַע לְלָבָן היא שעור הנגע שינה את צבעו [ביאור שטיינזלץ], והדבר כולל גם מראה לבן מסוג "בהק" [רש"ר הירש]. במצב זה האדם טהור לחלוטין, אף אם הצבע הלבן הופיע, נעלם ושוב חזר ונראה [פירושי רד"צ הופמן].
הפרשנים מסכימים כי המילים החותמות את הפסוק, טָהוֹר הוּא, טומנות בחובן דיוק הלכתי חשוב. המילה הוּא באה למעט ולהדגיש שרק במקרה המתואר כאן חלה טהרה. לעומת זאת, היא מוציאה מכלל זה אדם שמלכתחילה הגיע אל הכהן כשכל גופו נגוע בלבן. אדם כזה, שהנגע שלו לא בא מתוך התפשטות הדרגתית אלא הופיע בבת אחת על כל הגוף, אינו טהור אלא טמא, ודינו כבעל נגע גדול המצריך הסגר.