אבחון נגעים בקרקפת או בזקן דורש מהכהן לבחון בקפידה את סימני הטומאה והטהרה, כאשר במקרה של ספק, התורה מורה על הסגר והמתנה.
הפסוק פותח במילים וְכִי יִרְאֶה שמשמעותן הפשוטה היא אם יראה הכהן [חזקוני]. התורה משתמשת בצירוף הכפול נֶגַע הַנֶּתֶק כדי להקיש וללמד גזירה שווה בין דיני נגעי העור הרגילים לבין הנתק (מחלה המתבטאת בנשירת שיער). כשם שנגע בעור מטמא רק אם הוא לפחות בגודל של כגריס (כעדשה), כך גם הנתק. בנוסף, כשם שנתק אינו פושה ומתפשט אל תוך עצמו משום שאין בו שיער, כך גם נגע בעור אינו פושה לתוכו [תורה תמימה, מלבי"ם, אדרת אליהו].
כאשר הכהן בוחן את הנתק, וְהִנֵּה אֵין מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר, התורה אינה מציינת שהנגע צריך להיות לבן, בניגוד לנגעי עור אחרים. מכאן נלמד שנתק נחשב לטמא בכל מראה וצבע, ואינו מוגבל לארבעת מראות הנגעים הרגילים [ביאור יש"ר].
התנאי המרכזי להסגר הוא וְשֵׂעָר שָׁחֹר אֵין בּוֹ. מתוך שלילת הדבר, רוב הפרשנים לומדים את החיוב: לו היה בנתק שיער שחור, האדם היה מוגדר כטהור לחלוטין ופטור מהסגר. בניגוד לנגעי עור שבהם שיער המשנה את צבעו הוא סימן טומאה, בנתק צמיחת שיער מעידה על ריפוי, מחיה וטהרה [רש"י, רשב"ם, רלב"ג, הופמן]. הפרשנים מסבירים כי התורה הדגישה זאת במפורש כדי שלא נטעה לחשוב ששיער שחור הוא סימן טומאה, או שעדיין נדרש הסגר במקרה כזה, אלא נוכחותו מצילה מיד את האדם מטומאה [מזרחי, שפתי חכמים].
אף על פי שהתורה נוקבת במילה שָׁחֹר, אין הכוונה לצבע זה בלבד. הצבע השחור הוזכר כדוגמה משום שזהו צבע השיער השכיח והטבעי ביותר [שטיינזלץ, מלבי"ם, אילת השחר]. למעשה, המונח שֵׂעָר כולל כל צבע (כגון אדום או ירוק) הנחשב לסימן טהרה, למעט שיער צהוב דק, שהוא סימן הטומאה המובהק בנתקים [תורה תמימה, אדרת אליהו, הירש]. המונח מתייחס לכל הפחות לשתי שערות שצמחו לאורכן הראוי [רלב"ג, הירש, הופמן].
המילים אֵין בּוֹ מלמדות שעל מנת שהשיער ייחשב כסימן טהרה, עליו להיות "מבוצר" בתוך הנתק. כלומר, אין די בכך שהשיער יצמח בשולי הנתק היכן שהמחלה כלל לא פגעה, אלא הנתק חייב להקיף את השיער מכל עבריו, כך שיהיה ניכר שהשיער צמח ממש בתוך גבולות הנגע [תורה תמימה, מלבי"ם, אדרת אליהו].
מכיוון שאין בנגע סימני טומאה מובהקים (אינו עמוק ואין בו שיער צהוב), אך גם אין בו את סימן הטהרה והריפוי (שיער שחור), הכהן אינו יכול להכריע, ולכן עליו להסגיר את הנתק לשבעת ימים. ישנה מחלוקת בחז"ל האם נדרש ששני התנאים המופיעים בפסוק יתקיימו יחד כדי להסגיר, או שמא די בהיעדרו של אחד מהם [דעת זקנים].