דיני הצרעת חלים גם כאשר הנגע מופיע על ראש קירח, ודינו של נגע זה דומה בעיקרו לצרעת עור הבשר, אך יש לו מאפיינים ייחודיים הנובעים ממיקומו.
הכתוב מחלק את הראש הקירח לשני אזורים נפרדים: בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת. "קרחת" היא החלק האחורי של הראש, המשופע מהקודקוד ועד לעורף, ואילו "גבחת" היא החלק הקדמי, המשופע מהקודקוד ועד לקו השיער שמלפנים [תורה תמימה, אדרת אליהו]. הגבול המפריד בין שני האזורים הללו הוא קודקוד הראש [ברכת אשר]. מבחינה דקדוקית, האות בי"ת במילה בַקָּרַחַת נהגית כרפה, ללא דגש [מנחת שי]. דינים אלו חלים על כל סוגי הקירחות, בין אם השיער נשר באופן טבעי בידי שמים, ובין אם הקרחת נוצרה בידי אדם, למשל על ידי אכילה או מריחה של חומרים כימיים משירי שיער [תורה תמימה, אדרת אליהו].
השימוש במילה "או" בביטוי בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת, והחזרה על המילים בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ בסוף הפסוק, נועדו ללמד על הפרדה מוחלטת בין שני חלקי הראש. הנגע חייב להימצא בשלמותו באחד מהאזורים. נגע שחציו בקרחת וחציו בגבחת אינו מצטרף יחד לכדי הגודל המינימלי הנדרש לטומאה, וכן נגע שמתפשט מאזור אחד למשנהו אינו נחשב כהתפשטות המטמאת את האדם [רלב"ג, מלבי"ם, תורה תמימה, אדרת אליהו].
מראה הנגע מתואר כנֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם, כלומר צבע מעורב (פתוך) של לבן ואדום. אף שהפסוק מציין צבע זה במפורש משום שזוהי תופעה שכיחה בקרחות [מלבי"ם, רד"צ הופמן], המילה "נגע" מרבה את כל שאר מראות הלובן הרגילים, והם מטמאים בקרחת בדיוק כמו בעור הבשר [רש"י, רלב"ג, ביאור יש"ר, אדרת אליהו]. יתרה מכך, מפסוק זה לומדים הפרשנים שגם בצרעת רגילה של עור הבשר, נגע בעל צבע מעורב של לבן ואדמדם נחשב לטמא [העמק דבר, רלב"ג]. מבחינה רעיונית, הופעת הגוון האדמדם בתוך הלובן מסמלת מצב שבו מידת הדין, המסומלת בצבע האדום, גוברת על מידת הרחמים, המסומלת בלבן, דבר המעיד על חומרת עוונו של האדם [שפתי כהן].
הכתוב מגדיר את סימני הטומאה של הנגע במילים צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא. רוב הפרשנים מסבירים כי כל מילה כאן מלמדת על דין ספציפי: המילה צרעת מלמדת שהנגע מטמא אם מופיעה בו "מחיה", כלומר בשר בריא בתוך הנגע; המילה פורחת מלמדת שהוא מטמא אם הנגע פושה ומתפשט בעור; והמילה הוא ממעטת ומלמדת שסימן הטומאה השלישי הקיים בצרעת רגילה, הופעת שיער לבן, אינו מטמא בקרחת או בגבחת, שכן ממילא מדובר במקום שאינו ראוי לגדל שיער [תורה תמימה, מלבי"ם, ביאור יש"ר, אדרת אליהו, רד"צ הופמן].
לבסוף, חשוב לציין כי הצרעת אינה הסיבה לנשירת השיער וליצירת הקרחת או הגבחת. כאשר הנגע מתרפא, העור פשוט שב למצבו הקודם והטהור כקרחת, גם אם השיער אינו צומח מחדש [רלב"ג].