תהליך הטהרה של המצורע אינו תמיד קווי וחד-משמעי, ולעיתים גופו עובר תהפוכות. לאחר שהאדם הוגדר כטמא מוחלט בגלל הופעת בשר חי בתוך הנגע, מתואר כעת המצב שבו הבשר החי מתרפא ומשנה את צבעו.
המילים או כי ישוב מתארות את האפשרות שאותו חלק של בשר חי יחזור וישתנה [ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא]. הפרשנים חלוקים לגבי השימוש בצירוף המילים הייחודי "או כי", במקום המילה השגורה "ואם". בעוד שיש מי שמסביר כי המילה "או" משמשת כאן פשוט במשמעות של "אם" [אבן עזרא], הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שלכל מילה במקרא יש הגדרה מדויקת. לשיטתם, המילה "או" מורה על אפשריות תמידית ועל ריבוי מקרים. הכתוב מלמד שהשינוי אינו תנאי חד-פעמי; הנגע יכול להשתנות הלוך ושוב – להתגלות כבשר חי ולטמא, ואז להתכסות שוב בלבן ולטהר – אפילו מאה פעמים. כל עוד הבשר חוזר להיות לבן, האדם נטהר [מלבי"ם, תורה תמימה, פרדס יוסף]. הדבר נכון גם במקרים של ראשי אברים שמתגלים ומתכסים חליפות [חזקוני, אדרת אליהו]. מנגד, יש מי שרואה בתנודתיות הזו סימן רוחני שלילי. החזרה החוזרת ונשנית של הנגע מסמלת אדם שחוזר וחוטא מתוך מחשבה שיוכל תמיד לשוב בתשובה, עד שלבסוף מאבד את הזכות לכפרה רגילה [העמק דבר].
הכתוב מוסיף ומציין וְנֶהְפַּךְ לְלָבָן. הפרשנים שואלים מדוע נדרשה המילה "ונהפך", שהרי המילה "ישוב" כבר מבטאת חזרה למצב הקודם. ההסבר הוא שאילו נכתב רק "ישוב", היינו חושבים שהבשר חזר בדיוק למראה הצרעת המקורי שלו. התוספת "ונהפך" באה ללמד חידוש הלכתי: אפילו אם הבשר החי הפך למראה של עור דהוי הנקרא "בהק" – מראה שבשלבים אחרים אינו נחשב כלבן המטהר ולעיתים אף מהווה סימן טומאה – בשלב זה של סוף התהליך הוא מטהר את האדם לחלוטין [מלבי"ם, חזקוני, אדרת אליהו, רד"צ הופמן].
בסיום התהליך נאמר וּבָא אֶל הַכֹּהֵן. מאחר שעד לרגע זה האדם היה במצב של טומאה מוחלטת ונאסר עליו להיכנס אל תוך המחנה, עולה השאלה כיצד הוא יכול לבוא אל הכהן. הפרשנים מסבירים כי הכוונה אינה שהמצורע נכנס פנימה אל משכן הטהורים, אלא שהוא מגיע רק עד לקצה המחנה, והכהן הוא זה שיוצא אליו אל מחוץ למחנה כדי לבדוק אותו ולטהרו [ביאור יש"ר, רד"צ הופמן].