ויקרא, פרק י״ג, פסוק ל״ט

יצא לכם פעם להסתכל על היד שלכם ולגלות פתאום כתם בהיר או נמש שלא שמתם לב אליו קודם? בזמן התורה, כשאדם היה רואה כתם חדש על העור, הוא היה הולך אל הכהן. הכהן היה צריך לבדוק ממש בזהירות ולהבחין אם זה סתם כתם טבעי של הגוף או משהו שקשור לטומאה. כשהכהן בודק ורואה בֶּהָרֹת כֵּהוֹת לְבָנֹת, כלומר כתמים שהצבע הלבן שלהם חלש ועמום, הוא מבין שזה משהו טבעי. התורה קוראת למצב הזה בֹּהַק. זו תופעה רגילה ובריאה שבה הגוף מייצר כתמים בהירים, ממש כמו שלעופות יש נוצות בכל מיני צבעים מעורבבים. בגלל שזה דבר טבעי לגמרי, גם אם הכתם פָּרַח בָּעוֹר, כלומר התפשט על פני אזורים נרחבים בגוף, הדין הוא שטָהוֹר הוּא. הכתם נשאר טהור כל עוד הצבע שלו נשאר חלש ולא מתחזק. אבל למה בכלל מופיעים כתמים בְּעוֹר בְּשָׂרָם? הופעת הכתמים האלה על העור החיצוני מראה לנו את הרחמים הגדולים של ה׳. ה׳ לא פוגע מיד בתוך הגוף שלנו, אלא שולח סימן קטן ואזהרה מבחוץ. הסימן הזה נותן לאדם הזדמנות לעצור, לחשוב על המעשים שלו ולחזור בתשובה, עוד לפני שהמצב יחמיר.