קרה לכם פעם שהייתה לכם נקודה קטנה על העור, ובדקתם אותה כדי לראות אם היא גדלה או נשארת באותו גודל? בזמן התורה, אם לאדם היה נגע על העור, הוא היה הולך לכהן שיבדוק אותו. לפעמים הכהן בדק, ראה שהכל בסדר ואמר שהנגע טהור. אבל מה קורה אם פתאום, אחרי שהאדם כבר נבדק, הנגע מתחיל לגדול? התורה קוראת למצב הזה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת, כלומר, הנגע התפשט וגדל מעבר לגודל ההתחלתי שלו. הכהן מסתכל שוב, ואם הוא רואה שהנגע התפשט אפילו מעט, זה סימן שמשהו השתנה, כי נגע טהור בדרך כלל נשאר במקום ולא מתפשט בכלל. כמובן, כדי שההתפשטות באמת תטמא, החלק החדש שגדל צריך להיות בצבע של נגע מטמא. אם הוא גדל אבל הצבע של החלק החדש נראה טהור, זה לא נחשב.
כשהכהן רואה שהנגע אכן גדל בצורה שמטמאת, נאמר וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן. הכהן מכריז על הנגע כטמא, ועכשיו המצב של האדם משתנה לגמרי והוא הופך למצורע מוחלט. יש הבדל עצום בין אדם שרק חיכה בהסגר כדי לראות מה יקרה לנגע, לבין אדם שהכהן החליט שהוא טמא לגמרי. אדם שהיה רק בהסגר צריך בסך הכל לכבס את הבגדים שלו ולטבול במים כדי להיטהר. אבל מצורע מוחלט צריך לעבור תהליך ארוך ומיוחד כדי לחזור להיות טהור, שכולל ישיבה לבד, הבאת ציפורים, גילוח כל שיער הגוף והקרבת קורבנות מיוחדים לה'. בסוף, התורה מסכמת ואומרת צָרַעַת הִוא. המילים האלו באות להדגיש לנו שלמרות שבהתחלה חשבנו שזה רק נגע רגיל וטהור, עכשיו כשהוא התפשט, אנחנו מבינים שזו ממש צרעת טמאה. אגב, התורה משתמשת כאן במילה היא בלשון נקבה, פשוט בגלל שהמילה צרעת היא מילה בנקבה.