יצא לכם פעם להסתכל על צבע לבן ובוהק במיוחד, שפתאום נראה לעיניים כאילו הוא שקוע פנימה? זה בדיוק מה שקורה כאשר הכהן בודק אדם שהיה לו פצע ישן שהחלים, ופתאום מופיע באותו מקום כתם חדש. הכהן מתבונן ובודק אם מַרְאֶהָ שָׁפָל מִן הָעוֹר. הכתם לא באמת יוצר שקע שאפשר להרגיש במישוש, אלא זהו רק תעתוע של הראייה. בגלל שהכתם כל כך לבן, הוא נראה נמוך ושקוע יותר מהעור שסביבו, ממש כמו שאור חזק נראה לפעמים עמוק יותר מצל. לכן התורה מדגישה שזה רק המראה של הכתם.
סימן נוסף שהכהן מחפש הוא כאשר וּשְׂעָרָהּ הָפַךְ לָבָן. אם השערות הרגילות שבתוך הכתם שינו את הצבע שלהן ללבן, זהו סימן ברור לכך שיש חולשה פנימית בגוף. במקרה כזה, התורה קובעת שזו צרעת שבַּשְּׁחִין פָּרָחָה. הצרעת בעצם לא הצליחה לצאת דרך עור רגיל ובריא, ולכן היא יצאה החוצה דווקא דרך המקום החלש בעור, היכן שהיה הפצע הישן. בדרך כלל המילה פריחה מזכירה לנו פרחים יפים שצומחים, אבל כאן הכוונה היא שהצרעת פשוט מתפשטת ומתרחבת. למרות ההתפשטות שלה, הצרעת נשארת רק בתוך הגבולות של אותו פצע ישן, ולא עוברת למקומות אחרים בגוף.