קרה לכם פעם שהייתם צריכים לחכות בסבלנות לבדיקה של רופא כדי לדעת אם הבראתם לגמרי? זה בערך מה שקורה כאן. אחרי שאדם היה בהסגר במשך שבוע שלם בגלל חשד לצרעת בראש או בזקן, הכהן מגיע לבדוק אותו. הבדיקה הזו נערכת בדיוק בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. התורה מדגישה את המילה הזו כדי ללמד אותנו שהכהן חייב לבדוק את הנגע באור יום ולא בלילה, כדי לראות הכול בצורה הכי ברורה שאפשר.
כשהכהן בודק, הוא מחפש סימנים כדי לדעת אם המחלה התחזקה. התורה מתארת לנו מצב שבו שום דבר לא החמיר: וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּתֶק, כלומר אזור הקרחת לא התפשט ולא גדל, וְלֹא הָיָה בוֹ שֵׂעָר צָהֹב, שזה שיער דק בצבע זהוב או אדמדם. מתוך הדברים שלא קרו, אנחנו מבינים מה קורה אם הם כן קורים. אם אפילו אחד מהסימנים האלה מופיע, או שהקרחת גדלה או שיש שיער צהוב, האדם נחשב לטמא. אגב, המילים "ולא היה בו" מלמדות שהשיער הצהוב הופך את האדם לטמא אפילו אם הוא היה שם עוד לפני שהופיע הנגע.
דבר נוסף שהכהן בוחן הוא שוּמַרְאֵה הַנֶּתֶק אֵין עָמֹק מִן הָעוֹר. אם הנגע היה נראה עמוק, זה היה סימן שעלול לצמוח שם שיער צהוב בקרוב. ומה קורה אם הכהן רואה ששום דבר לא השתנה? הנגע לא גדל, אין שיער צהוב והוא לא עמוק. האם האדם טהור ויכול לחזור לשגרה? עדיין לא. כדי להיות בטוחים לחלוטין, הוא צריך להישאר בהסגר עוד שבוע ימים, כדי שהכהן ימשיך לעקוב אחרי המצב.