ויקרא, פרק ט״ו, פסוק ל״א

קרה לכם פעם שחזרתם מגינת המשחקים עם ידיים מלאות בבוץ, ובדיוק רציתם לגעת בספר חדש ומיוחד או בבגד חגיגי? ברור שקודם כל הלכתם לשטוף ידיים. בדומה לכך, להיות במצב של טומאה זה לא דבר שאסור להיות בו בחיים הרגילים שלנו, אבל זה פשוט מצב שלא מתאים כשרוצים להתקרב אל הקודש, כמו למשל להיכנס לבית המקדש. התורה מבקשת ממשה ולאהרן ללמד את בני ישראל לשלוט בעצמם ולהתרחק מהטומאה. המילה וְהִזַּרְתֶּם פירושה להתרחק ולפרוש, ממש כמו נזיר שבוחר להתרחק מדברים מסוימים. הטהרה הזו קשורה לא רק לבית המקדש הגדול. כל אחד ואחת מאיתנו נברא בצלם ה', ולכן כל אדם הוא ממש כמו משכן פרטי שהשכינה נמצאת בתוכו. כשאנחנו שומרים על עצמנו ומתנהגים נכון, אנחנו שומרים על המשכן הפנימי שלנו נקי. התורה מזהירה במילים וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם. זוהי אזהרה חמורה שנועדה להסביר עד כמה זה פוגע להיכנס למקום קדוש בזמן שאנחנו לא מוכנים וטהורים, והיא באה לעודד אותנו לבחור בחיים טובים של טהרה. בסוף, התורה מזכירה לנו סוד נפלא במילים בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם. המילים האלה מלמדות אותנו שגם אם בני ישראל טועים או נטמאים, ה' תמיד ממשיך להיות איתם ובתוכם. דווקא בגלל שה' כל כך קרוב אלינו ונמצא איתנו תמיד, אנחנו צריכים לכבד את הנוכחות שלו, להתאמץ להיות טהורים ולהתעלות על עצמנו.