ויקרא, פרק ט״ו, פסוק ח׳

יצא לכם פעם לחשוב איך מצבים מסוימים עוברים מאדם לאדם? לפעמים מספיק שמישהו מצונן ומתעטש לידנו כדי שניזהר. בתורה ישנו אדם שנקרא "זב", והטומאה שלו כל כך חזקה, שהיא עוברת הלאה גם דרך הנוזלים הטבעיים של הגוף שלו. כשהתורה משתמשת במילה יָרֹק, היא לא מתכוונת רק לרוק רגיל שיוצא מהפה. המילה הזו כוללת בתוכה כל מיני נוזלים סמיכים שנאגרים בגוף, כמו למשל כשיש לנו נזלת או ליחה. כל הנוזלים האלו יכולים לטמא אדם אחר, אבל רק כל עוד הם עדיין רטובים. הסיבה לכך היא שהמצב של הזב הוא מידבק, והנוזלים האלו מעבירים את הטומאה, בדרך כלל לגמרי בטעות ומבלי שהוא בכלל התכוון לכך. אבל מה קורה אם הנוזל הזה מגיע לאדם טהור? התורה כותבת בַּטָּהוֹר, כדי ללמד אותנו שני דברים חשובים. קודם כל, הרוק חייב ממש לגעת פיזית באדם הטהור כדי לטמא אותו. בנוסף, גם אם הרוק לא נגע בבשר שלו אלא נפל על משהו שהוא מחזיק ביד, כמו מקל הליכה, האדם הטהור נטמא בגלל שהוא נושא את הרוק איתו. במצב כזה, האדם יצטרך לכבס את הבגדים שלו כדי לחזור להיות טהור.