דיני הטומאה חלים גם על חפצים שעליהם יושבת אישה נידה. אדם הנוגע בחפץ כזה נטמא, ועליו לכבס את בגדיו, לרחוץ במים ולהמתין עד הערב כדי להיטהר.
ישנו הבדל בין ניסוח פסוק זה לבין הדין המקביל בהלכות זב. בעוד שאצל הזב התורה מציינת במפורש גם את מי שיושב על הכלי, כאן נאמר רק וכל הנוגע בכל כלי. הסיבה להשמטת פעולת הישיבה בפסוק זה היא שהדין המפורט לגבי מי שיושב על כלי שעליו ישבה הנידה מופיע ומוסבר מיד בפסוק הסמוך [העמק דבר].
מבחינת דקדוק ומסורת הקריאה של הפסוק, יש לשים לב כי המילה הנגע נקראת ללא טעם קדמא [מנחת שי].