ויקרא, פרק ט״ו, פסוק ט׳

יצא לכם פעם לחשוב איך היו רוכבים בעבר על בהמות? ודאי שמתם לב לאוכף המיוחד שמניחים על גב הבהמה. התורה מלמדת אותנו שאם אדם חולה במחלה מיוחדת שנקראת זב, הטומאה שלו יכולה לעבור לחפצים לא רק על ידי מגע רגיל, אלא גם על ידי המשקל שלו. המילה הַמֶּרְכָּב לא מתארת כיסא או מיטה, אלא את החלקים המיוחדים של ציוד הרכיבה, כמו בליטות העץ שיש מקדימה ומאחורה באוכף, שעוזרים לרוכב להישען ולא ליפול. כאשר נאמר אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו, הכוונה היא לא רק לפעולת רכיבה. זו פשוט הדרך הרגילה להשתמש בחפץ, אבל באמת החפץ נטמא גם אם החולה רק נשען, שכב או עמד עליו והעביר אליו את משקל הגוף שלו. בגלל שהרוכב לא יושב ממש על בליטות העץ האלה אלא רק נסמך עליהן, המילה עָלָיו פירושה כאן להישען או להיות בסמוך. בנוסף, המילה וְכׇל באה ללמד אותנו שהטומאה הזו עוברת דרך הרבה שכבות. גם אם נניח עשרה אוכפים אחד על השני, והאדם החולה יישען רק על העליון, כל האוכפים שמתחתיו יטמאו מיד, אפילו שהוא לא נגע בהם ישירות.