ויקרא, פרק ט״ו, פסוק ט׳

טומאת הַזָּב מתפשטת אל חפצים המיועדים לשאת את משקל גופו, כך שכל חפץ כזה יִטְמָא. המונח הַמֶּרְכָּב מתייחס לחלקי ציוד הרכיבה שנועדו לייצב את הגוף, כגון בליטות העץ של האוכף, בניגוד לאוכף עצמו המשמש כמושב. התורה נקטה בביטוי אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו לתיאור דרך השימוש הרגילה, אך מכיוון שהרוכב רק נסמך על חלקי המרכב, משמעות המילה עָלָיו היא הישענות, והחפץ נטמא מכל פעולה שבה הוא נושא את משקל הגוף. התוספת של המילה וְכׇל מלמדת שהטומאה עוברת דרך שכבות רבות, כך שאם יונחו מרכבים זה על גבי זה, כולם יטמאו מכובד המשקל אף ללא מגע ישיר.