ויקרא, פרק ט״ו, פסוק י׳

העברת טומאת הזב אל האדם מדורגת לפי חומרתה, תוך הבחנה בין מגע ישיר לבין נשיאה. אדם וְכׇל־הַנֹּגֵעַ בְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַחְתָּיו, כלומר באוכף או במושב שהזב נשען עליהם, יִטְמָא עַד־הָעָרֶב בטומאה קלה יחסית שאינה מצריכה את כיבוס הבגדים. מילים אלו נדרשות גם בכיוון ההפוך, כהלכה או כרמז לטומאה קלה החלה על חפצים הנישאים מעל הזב. לעומת זאת, המעשה של וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם מחמיר את הדין ומחייב את האדם שיְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב. המילה אוֹתָם כוללת את נשיאת כל מקורות הטומאה של הזב, כגון הפרשותיו ומושבו, אך מוציאה מכלל זה אבנים כבדות שאין דרך בני אדם לשאת.