יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשצלחת או כוס מתלכלכות? בדרך כלל אנחנו פשוט שוטפים אותן במים והן חוזרות להיות נקיות. אבל בתורה, כשאדם שיש לו טומאה מיוחדת שנקראת "זב" הופך כלים לטמאים, הפתרון תלוי מאיזה חומר הכלי עשוי.
אם מדובר על כְלִי חֶרֶשׂ, שהוא כלי שעשוי מאדמה שאפו אותה בתנור, הכללים מיוחדים. התורה משתמשת במילה יִגַּע, אבל הכוונה היא לא רק לנגיעה רגילה עם היד. מספיק שהאדם הזיז את הכלי, אפילו בעזרת מקל בלי לגעת בו ישירות, כדי שהכלי יהפוך לטמא. בנוסף, כלי חרס מקבל טומאה רק מתוכו, ולכן כתובה המילה בּוֹ, כדי ללמד אותנו שהטומאה שייכת לחלק הפנימי של הכלי. ואיך מטהרים כלי כזה? התורה אומרת יִשָּׁבֵר. כלי חרס אי אפשר לטהר במים, והדרך היחידה לנקות אותו מהטומאה היא פשוט לשבור אותו.
אבל מה עושים עם כלים שמיוצרים מחומרים אחרים? כאן התורה ממשיכה ואומרת וְכָל כְּלִי עֵץ. המילה וְכָל באה ללמד אותנו שהכלל הזה נכון גם לכל שאר הכלים, כמו למשל כלים שעשויים ממתכת. הכלים האלה לא צריכים להישבר. הפתרון שלהם הוא יִשָּׁטֵף בַּמָּיִם. כלומר, אפשר לנקות אותם היטב, לטבול אותם בתוך מי מקווה, והם חוזרים להיות טהורים ומוכנים לשימוש.