תארו לעצמכם מצב שבו אדם נדבק במשהו מחבר, האם הוא מקבל גם את לוח הזמנים שלו או שהוא מתחיל לספור מחדש? התורה מלמדת אותנו הלכות מיוחדות של טומאה וטהרה הקשורות לבעל ואישה. לפעמים, לגמרי בטעות, בעל עלול לבוא בקרבה מיוחדת מאוד עם אשתו בזמן שהיא במצב של נידה.
במקרה כזה, התורה אומרת וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו. אפשר היה להתבלבל ולחשוב שהבעל פשוט מצטרף לספירת הימים של אשתו, ואם למשל נשארו לה רק עוד יומיים עד שתהיה טהורה, גם הוא יהיה טמא רק ליומיים. כדי שלא נטעה, התורה מדגישה מיד וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים. המילים האלו מבהירות לנו שהבעל מתחיל ספירה עצמאית וחדשה של שבעה ימים שלמים מאותו הרגע, אפילו אם אשתו הולכת להיטהר כבר באותו הערב. הוא בעצם הופך להיות מקור חזק של טומאה ממש כמוה.
למרות זאת, יש הבדל מעניין ביניהם. התורה מוסיפה ואומרת וְכׇל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא. המיטה שהבעל ישן עליה אמנם מקבלת טומאה, אבל זו טומאה קלה יותר מהטומאה של המיטה של האישה. המיטה שלו יכולה לטמא רק אוכל ושתייה, אבל היא לא תטמא אנשים אחרים או בגדים שייגעו בה.