יצא לכם פעם לשחק משחק שבו השופט רימה בכוונה ונתן למישהו אחר לנצח רק כי הוא חבר שלו? זה מרגיש ממש לא הוגן. פעם, בתקופת התנ"ך, היה מצב עצוב שבו המנהיגים ואנשי המשפט עשו בדיוק את זה. במקום לעזור לאנשים ולעשות צדק, היה אכפת להם רק מלקבל כסף ומתנות.
הנביא מתאר את ההתנהגות שלהם במילים עַל־הָרַע כַּפַּיִם לְהֵיטִיב. המילה להיטיב לא אומרת כאן לעשות מעשים טובים, אלא לחזק. כלומר, המנהיגים משתמשים בידיים ובכוח שלהם כדי לחזק את המעשים הרעים.
זה עובד ככה: הַשַּׂר שֹׁאֵל, כלומר השר המכובד דורש מאנשים כסף בלי להתבייש, וְהַשֹּׁפֵט בַּשִּׁלּוּם, השופט שאמור להיות ישר, מחליט מי ינצח במשפט רק לפי התשלום שהוא מקבל. אליהם מצטרף גם וְהַגָּדוֹל, שהוא אדם חשוב ומשפיע בממלכה. הוא דֹּבֵר הַוַּת נַפְשׁוֹ הוּא, כלומר אומר דברים קשים שגורמים להרס ולפגיעה באדם החלש שעומד מולו.
בסוף, כל האנשים החזקים האלה משתפים פעולה: וַיְעַבְּתוּהָ. המילה הזו באה מהמילה עבות, שזה חבל עבה וחזק מאוד. השר, השופט והאדם החשוב משלבים כוחות וקולעים את המעשים שלהם ביחד, ממש כמו שקולעים חבל משלושה חוטים. כך הם יוצרים חוסר צדק חזק שקשה מאוד לפרום או לעצור.