מיכה, פרק ז׳, פסוק ד׳

יצא לכם פעם לנסות לקטוף פרח יפה ופתאום להידקר מקוץ שהסתתר שם? הנביא מתאר תקופה עצובה שבה אנשים התנהגו בצורה לא טובה אחד לשני. הוא מסביר שאפילו האנשים שנראו הכי הגונים בחברה, בעצם פגעו באחרים. הנביא אומר שטוֹבָם, כלומר האדם הטוב שבהם, הוא כְּחֵדֶק, כמו צמח קוצני שמכאיב למי שנוגע בו וקשה להשתחרר ממנו. יותר מזה, אפילו מי שנחשב יָשָׁר, הוא בעצם גרוע יותר מִמְּסוּכָה, שהיא גדר עשויה מענפים יבשים וקוצים דוקרים. כל מי שמתקרב אליהם, פשוט נפגע. בגלל ההתנהגות הזו, הנביא מזהיר אותם שיוֹם מְצַפֶּיךָ פְּקֻדָּתְךָ בָאָה. כלומר, ביום שבו הם מצפים ומקווים שיקרו להם דברים טובים, דווקא אז יגיע הזמן שבו הם יצטרכו לקחת אחריות על המעשים הרעים שלהם ולשאת בתוצאות. התוצאה של כל זה תהיה שעַתָּה תִהְיֶה מְבוּכָתָם, תהיה להם מהומה גדולה, הם יהיו מבולבלים מאוד ויאבדו את הדרך.