ניסיתם פעם לצייר מפה של ארץ ישראל או אפילו של השכונה שלכם? בטח שמתם לב שקווים של גבולות הם כמעט אף פעם לא ישרים לגמרי. כשהתורה מתארת את הגבול הדרומי של הארץ שהבטיח ה', היא מציירת לנו מסלול מיוחד שמשתנה כל הזמן.
כדי להבין איך הגבול זז, התורה משתמשת במילים מאוד מדויקות. המילה וְנָסַב אומרת לנו שהגבול מסתובב ופונה. באותו אזור הוא לא קו ישר, אלא קו שמתעקל וקצת בולט החוצה. הגבול הזה ממשיך מִנֶּגֶב, כלומר מכיוון דרום, ועולה למקום שנקרא מעלה עקרבים. לפעמים הגבול משנה את הצורה שלו, והמילה וְעָבַר מתארת קטע שבו הוא פתאום נמתח בדרך ישרה לגמרי, בלי להקיף שום דבר.
ככה הגבול מגיע אל צִנָה. האות ה בסוף המילה משמשת כמו האות למד בהתחלה, ולכן הכוונה היא שהגבול מגיע אל מדבר צין. המסלול ממשיך הלאה, וכשהתורה אומרת וְהָיוּ תּוֹצְאֹתָיו הכוונה היא שהקצוות של הגבול ימשיכו וייצאו עוד יותר החוצה.
בהמשך, הגבול מגיע למקום שנקרא קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. אולי השם הזה נשמע לכם מוכר ותשאלו את עצמכם פתאום: רגע, הרי משה רבנו שלח את המרגלים מקדש ברנע שבמדבר, והוא הרי מעולם לא נכנס לארץ ישראל, אז איך המקום הזה נמצא פתאום בתוך הגבול? התשובה היא פשוטה. באותה תקופה היו שני מקומות שונים לגמרי שקראו להם בדיוק באותו שם. קדש ברנע אחת הייתה במדבר הרחוק שממנו נשלחו המרגלים, וקדש ברנע השנייה היא אזור שנמצא ממש כאן, על קצה גבול הארץ.