משלי, פרק א׳, פסוק כ״ה

קרה לכם פעם שמישהו ניסה לתת לכם עצה ממש טובה, כזו שיכולה לעזור לכם, אבל פשוט נאטמתם ולא רציתם להקשיב? זה בדיוק מה שקורה כאן. החכמה קוראת לנו ומנסה לכוון אותנו בדרך הנכונה, אבל לפעמים האדם בוחר להתעלם. המילה וַתִּפְרְעוּ פירושה לבטל את הדבר ולהתייחס אליו כאילו הוא בכלל לא קיים. החכמה מציעה לנו כׇל עֲצָתִי, שזו הקריאה הפנימית והטובה שנועדה לגדל ולרומם אותנו בחיים, והיא גם משמיעה וְתוֹכַחְתִּי, שזו אזהרה שנועדה לשמור עלינו מטעויות. למרות זאת, התגובה של האדם היא לֹא אֲבִיתֶם, כלומר חוסר רצון מוחלט לשמוע, ללמוד או לשנות את ההתנהגות. חבל מאוד לדחות את החכמה, כי היא זו שמושכת עלינו את ההשגחה וההגנה של ה׳. כאשר אנחנו מבטלים את העצות הטובות וממשיכים בשלנו בלי לעצור, אנחנו בעצם מסירים מעלינו את השמירה הזו ונשארים ללא הגנה כשקשה לנו.