משלי, פרק א׳, פסוק כ״ו

קרה לכם פעם שמישהו ניסה להזהיר אתכם מטעות, אבל במקום להקשיב פשוט זלזלתם וצחקתם? כאן החכמה מתוארת ממש כמו אדם שמדבר אלינו. היא פונה אל האנשים שבחרו להתנהג בטיפשות ולעגו לעצות הטובות שלה, ומסבירה להם שלמעשים שלנו יש תוצאות. בגלל שהם סירבו להקשיב ולתקן את ההתנהגות שלהם, הם יגיעו בסופו של דבר למצב של צרה. כשהזמן הקשה הזה יגיע, החכמה לא תרחם עליהם, אלא תתנהג בדיוק באותה צורה שבה הם התנהגו. התהליך הזה קורה שלב אחר שלב. קודם כל מגיע השלב של פַחְדְּכֶם, שהוא החרדה והדאגה מפני מה שעומד לקרות, עוד לפני שהצרה בכלל התחילה. לאחר מכן מגיע השלב של אֵידְכֶם, שהוא המקרה הרע והצרה עצמה. מול שני השלבים האלה, החכמה מגיבה בשתי דרכים שונות. בהתחלה היא אומרת אֶשְׂחָק, כלומר היא תצחק על הצרות שלהם, אבל אז היא משתמשת במילה חזקה יותר ואומרת אֶלְעַג, כלומר היא ממש תלעג להם על הפחד שלהם. הצרה הזו לא נופלת עליהם סתם כך, אלא היא תוצאה ישירה של הבחירות הלא טובות שלהם ושל הזלזול שלהם בדרך הנכונה.