האדם העָצֵל מפתח אשליה עצמית של עליונות שכלית כדי להצדיק את חוסר המעש שלו, והוא נדמה בְּעֵינָיו כחָכָם גדול. הוא משוכנע שהוא מבין טוב יותר מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם, כלומר מקבוצה גדולה של חכמים, יועצי מלך או מנהיגי ציבור המעניקים תשובות הגיוניות ועצות ראויות. כאשר אנשים נבונים אלו מנסים להוכיח אותו על דרכו השגויה, הוא מבטל את דבריהם ומשתמש בשכלו כדי להמציא תירוצים מנומקים המציגים את התרשלותו כהחלטה עקרונית ומחושבת. ברובד נוסף, התנהגות זו מתארת גם אדם שמתעצל להעמיק בחכמת ה', ומסתפק בלימוד שבע החכמות הכלליות המספקות לו תשובות הגיוניות וגורמות לו להרגיש חכם ולהיעצר שם.
משלי, פרק כ״ו, פסוק ט״ז
חָכָ֣ם עָצֵ֣ל בְּעֵינָ֑יו מִ֝שִּׁבְעָ֗ה מְשִׁ֣יבֵי טָֽעַם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.