תארו לעצמכם תחושה של פחד גדול, כאילו אתם מוקפים בסכנה שקשה מאוד לברוח ממנה. כך בדיוק מרגיש כותב המזמור. הוא מתאר את האויבים החזקים שמפחידים אותו ומשווה אותם לחיות פרא. הוא אומר שהם פָּצוּ עליו את הפה שלהם. המילה פָּצוּ פירושה פתחו, כלומר האויבים פתחו את הפה שלהם לרווחה, כאילו הם מתכוננים לבלוע אותו מרוב כעס.
הוא מדמה את האויב לאַרְיֵה. למרות שלא כתובה כאן המילה "כמו", הכוונה היא שהאויבים מתנהגים ממש כמו אריה מפחיד. לאחר מכן הוא מתאר את האריה כטֹרֵף וְשֹׁאֵג. יצא לכם לחשוב למה זה נכתב דווקא בסדר הזה? הסיבה היא שבטבע, האריה קודם כל תופס את מה שהוא רוצה, ורק אחרי שהוא מצליח, הוא שואג בקול גדול מתוך שמחה וגאווה. בדיוק כך מתנהגים האויבים: קודם הם פוגעים במי שעומד מולם, ואז הם מרימים קול של שמחה ומתגאים מאוד במה שעשו.