אימת האויבים המקיפים את המשורר מומחשת בכך שהם פָּצוּ, כלומר פתחו, עָלַי פִּיהֶם במטרה לבלוע את קורבנם. אויבים אלו, בין אם הם המון העם שנמשל לפרים אכזריים, מלך גדול ומאיים או נבוכדנצר, מתנהגים כמו אַרְיֵה, למרות שהמילה נכתבה ללא כ"ף הדמיון. הם מתוארים במילים טֹרֵף וְשֹׁאֵג, שכן בדומה לאריה ששואג מגאווה לאחר שהשיג את טרפו, כך האויבים מרימים קול של שמחה ומתהללים לאחר שהם פוגעים ובוזזים. מנגד, יש המפרשים תיאור זה כלעג מצד האויבים כלפי המשורר הבוכה, בטענה שהוא דומה לאריה שכבר טרף והשיג את המלכות, ולכן אין לו סיבה אמיתית לשאוג מכאב.
תהלים, פרק כ״ב, פסוק י״ד
פָּצ֣וּ עָלַ֣י פִּיהֶ֑ם אַ֝רְיֵ֗ה טֹרֵ֥ף וְשֹׁאֵֽג׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.