תהלים, פרק כ״ב, פסוק כ״א

Psalms 22:21Sefaria

הַצִּ֣ילָה מֵחֶ֣רֶב נַפְשִׁ֑י מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב יְחִידָתִֽי׃

ברגע של חוסר אונים מוחלט מול איומים קיומיים, האדם מתחנן אל ה' בבקשת הצילה מפני אויביו. הוא מתאר את מצוקתו כחיה הניצודה, ומבקש להימלט מחרב הציידים וכן מיד כלב הציד שלהם, דימויים המסמלים גם את סכנות הגלות ואת שליטי אומות העולם. התחינה על נפשי מקבילה לבקשה על יחידתי, שהיא הנשמה הרוחנית והיחידה השוכנת בגוף, או עצם החיים שהם הדבר היחיד שנותר לאדם לאחר שניטל ממנו הכול. תפילה זו מבטאת זעקה מקיפה להצלה כפולה, הן מן האיום הפיזי המוחשי על הגוף והן מן הסכנה הרוחנית האורבת לנשמה.

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק כ׳
פסוק כ״ב

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.