תהלים, פרק ל״ח, פסוק י״ח

מתוך תחושת פגיעות עמוקה, דוד שרוי במצב של שבריריות וייסורים קשים, ומרגיש כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן, כלומר הוא מזומן ורגיל לצליעה, לכישלון ולחולי. בחרדה מתמדת זו הוא חש כי וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד, שכן האסונות והכאבים ניצבים מול עיניו ללא הרף ואינם מרפים. לצד המצוקה הפיזית, הדברים מבטאים גם צער נפשי וייסורי מצפון על פרשת בת שבע. לפי הבנה זו, בת שבע היא בת הזוג שנמשלה לְצֶלַע והייתה מוכנה ומיועדת לו מששת ימי בראשית, אך מכיוון שלקח אותה בטרם עת, המעשה הפך למקור של כאב ודאגה המלווים אותו תמיד.