האדם אינו מתכחש למעשיו הרעים, אלא מודה בהם ומקבל על עצמו את הייסורים מבלי להתלונן כלפי ה'. באומרו כִּֽי־עֲוֺנִ֥י אַגִּ֑יד הוא מתוודה על עבירות שעשה במזיד, בין אם מתוך הכרה פנימית מתמדת ובין אם כווידוי פומבי בפני אחרים. במקביל הוא מצהיר אֶ֝דְאַ֗ג מֵ֖חַטָּאתִֽי, שכן הוא חרד מהעונש ומשמחת אויביו לאיד אפילו על מעשים שעשה בטעות ובשוגג. גישה אחרת מסבירה שהדאגה נובעת מעצם הווידוי עצמו, מתוך חשש שעבירות שבין אדם לה' היו אמורות להישאר מכוסות בסתר ולא להיחשף בפני בני אדם.
תהלים, פרק ל״ח, פסוק י״ט
כִּֽי־עֲוֺנִ֥י אַגִּ֑יד אֶ֝דְאַ֗ג מֵ֖חַטָּאתִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.