קרה לכם פעם שהרגשתם חולים מאוד, ובאותו הזמן גם הייתם עצובים בלב בגלל טעות שעשיתם? המשורר כותב את המילים האלה כשהוא סובל ממחלה קשה ומרגיש כאב עמוק. הוא פונה אל ה' בתפילה ומבקש רחמים.
המילה אַל שמופיעה בהתחלה שייכת לכל הבקשה שלו. המשורר מזכיר שתי דרכים שבהן ה' מתקן אותנו: המילה תוֹכִיחֵנִי מתארת מצב שבו ה' מראה לנו איך להשתפר לקראת העתיד, והמילה תְיַסְּרֵנִי מתארת תוצאה של טעויות שעשינו בעבר. המשורר מבקש שה' לא יעשה את הדברים האלה בְּקֶצְפְּךָ או וּבַחֲמָתְךָ, כלומר מתוך כעס, אלא בעדינות וברחמים.
הוא מסביר לה' שקשה לו מאוד, כי הוא סובל משני דברים במקביל: גם כאב פנימי של חרטה בלב, וגם כאב חיצוני של מחלה בגוף. הוא מתחנן שה' ירחם עליו ולא ייתן לו להתמודד עם שני הכאבים יחד, כדי שלא יאבד את התקווה ויישאר לו כוח לתקן.