תהלים, פרק ל״ח, פסוק ב׳

מתוך כאב עמוק ומחלה קשה, המשורר מתחנן בפני ה' לרחמים בשעת המשפט, ומבקש שהעונשים לא יונחתו עליו מתוך כעס מוחלט ומידת הדין הקשה. הוא מבקש שקריאתו לתשובה לקראת העתיד, תוֹכִיחֵנִי, לא תיעשה בְּקֶצְפְּךָ, המבטא כעס גלוי וקשה או דין הנמסר לידי שליחים חסרי רחמים. מילת השלילה אַל חלה גם על המשך הפסוק, שבו הוא מתפלל שגם העונש על חטאי העבר, תְיַסְּרֵנִי, לא יבוא עליו וּבַחֲמָתְךָ, המייצגת כעס פנימי הנטור בלב. תחינה כפולה זו נובעת מהתמודדותו המקבילה עם ייסורי גוף ומחלה לצד ייסורי נפש וחרטה עמוקה. בקשתו היא שה' לא יפעיל נגדו את שתי המכות יחד, כדי שלא יאבד את תקוותו כליל.