יצא לכם פעם לשמוע סיפור מרתק מההורים או מהסבים שלכם על דברים מדהימים שקרו בעבר? כותבי המזמור, בני קורח, כתבו את התפילה הזו במיוחד עבור הדורות הבאים שיהיו בגלות או בצרה. אותם אנשים פונים אל ה' ואומרים לו: בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ. הם מסבירים שהמסורת שלנו עוברת מאב לבן, דור אחרי דור. אנחנו יכולים להיות בטוחים שהסיפורים האלה הם אמת מוחלטת, כי הרי שום אבא לא ישקר לילד שהוא כל כך אוהב, אלא יעביר לו רק את האמת.
כשהם אומרים לה' שעשה פֹּעַל, הם לא מתכוונים למעשה טבעי ורגיל, אלא לנסים עצומים ופלאיים, כמו קריעת ים סוף או כיבוש ארץ ישראל. הנסים האלה קרו מזמן, בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם, והאבות הקדמונים ראו אותם ממש במו עיניהם. לאורך השנים, יהודים השתמשו במילים האלה בכל פעם שהיה להם קשה. הם בעצם אומרים לה': שמענו מההורים שלנו על הנסים הגדולים שעשית פעם, אבל היום אנחנו לא רואים אותם. מתוך הזיכרון של העבר, הם מבקשים ומתפללים שה' ירחם על עמו ויעשה להם נסים גם עכשיו, בדיוק כמו שעשה בימי קדם.