כיבוש הארץ לא הושג באמצעות עוצמה צבאית טבעית או כוח אנושי, אלא נבע מהתערבות אלוהית ישירה וחסד עליון. הניצחון מיוחס לחלוטין לרצונו של ה' ולקשר המיוחד שלו עם העם, ללא תלות בזכויותיהם של הכובשים.
הקביעה כִּי לֹא בְחַרְבָּם מתייחסת לאבותינו [אבן עזרא], אשר לא ירשו את הארץ בכוחם הפיזי או בנשקם [רד"ק, מצודת דוד]. המילה לָּמוֹ משמעותה להם [ביאור שטיינזלץ], והביטוי וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ מעמיק את ההבנה לגבי חוסר האונים האנושי. ה"זרוע" היא הפרק העליון של היד המהווה את מקור התנועה והכוח. ציון עובדה זו בא ללמד שלא רק שכוחם הפיזי לא הועיל, אלא שגם לא הייתה להם הזכות הרוחנית לעורר ולהניע את הישועה בעצמם [מלבי"ם].
תחת זאת, הישועה באה כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ. רוב הפרשנים מסכימים כי זהו כפל עניין במילים שונות שנועד להדגיש את כוחו של ה', כאשר הימין מוזכרת במיוחד משום שבה נעשות המלאכות והמלחמות. ה"זרוע" של ה' מסמלת את החסד העליון, הפועל ומשפיע ללא התחשבות בשאלה האם הדור ראוי לכך מצד זכויותיו [מלבי"ם]. ה' עצמו הוא שהשפיע עליהם טובה והפיל את שונאיהם, ובכך נשללת הטענה שישראל כבשו את הארץ בגזל, שכן ה' הוא שנתן להם אותה ישירות [אלשיך].
ההמשך, וְאוֹר פָּנֶיךָ, מסמל את ההשגחה האלוהית והניסים הגלויים שליוו אותם, בדומה לארון הברית שהלך לפניהם והאיר את דרכם [אלשיך, מלבי"ם]. הפרשנים מסכימים כי הישועה נמשלת לאור, כפי שהצרה נמשלת לחושך, וזהו האור המגיע מהדרו של ה'.
גישה פרשנית נוספת קושרת את שלושת הביטויים הללו לזכות אבות: יְמִינְךָ רומז לאברהם המאופיין במידת החסד המשויכת לימין, וּזְרוֹעֲךָ השמאלית רומזת ליצחק המאופיין בגבורה, וְאוֹר פָּנֶיךָ מכוון ליעקב, שדיוקנו מאיר תמיד לפני ה' [אלשיך, חומת אנך].
סיום הפסוק, כִּי רְצִיתָם, נגזר מהמילה רצון [רש"י, מצודת ציון]. משמעותו היא שה' חפץ בהם, היה מרוצה מהם, ולכן נלחם עבורם [רד"ק, מצודת דוד, המאירי]. יש המדגישים כי מדובר ברצון עליון ומוחלט שאינו תלוי בסיבה או בטעם חיצוני [מלבי"ם]. מנגד, קיימת דעה המפרשת את המילה רְצִיתָם מלשון השלמה, כלומר שה' השלים את חסרונם והביא אותם למצב של שלמות [המאירי].