זעקת הכאב המופנית כלפי ה' בקריאה להתעורר משקפת תחושה עמוקה של הסתר פנים בעת צרה. כאשר עם ישראל שרוי בסבל ובמצוקה בעוד שאומות העולם יושבות בנחת ובשלווה, נוצרת התחושה הקשה כאילו ההשגחה העליונה פסקה מפעולתה.
הפרשנים מסכימים כי אין לייחס לה' תכונות גופניות כגון שינה, שהרי נאמר עליו כי אינו נם ואינו ישן, והשימוש בביטוי זה נועד רק לסבר את האוזן בדרך משל ומליצה, כחלק מדרכה של התורה לדבר בלשון בני אדם [מנחת שי]. לפיכך, הבקשה עוּרָה לָמָּה תִישַׁן מבטאת מצב שבו ה' מסלק את השגחתו ואינו מושיע את עמו, וכך הוא נדמה בעיניהם לאדם ישן שאינו עושה מאומה ואינו שם לב למתרחש סביבו [תורה תמימה, רד"ק, המאירי, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים כי הדימוי לאדם ישן אינו משקף את תחושת עם ישראל, אלא מתייחס דווקא ללעגם של האויבים האומרים בבוז כי ה' כביכול ישן [אבן עזרא].
בפסוק קיימת הדרגה בין הפעלים, כאשר הבקשה הָקִיצָה מבטאת התעוררות חזקה ומוחלטת יותר מאשר עוּרָה [מלבי"ם]. הדרגה זו משקפת החמרה במצב ההסתר: בתחילה ה' נדמה כמי שרק מתנמנם בעקבות עוונות העם, והקריאה עוּרָה נועדה לעורר את רחמיו בטרם ישקע ב"שינה" עמוקה של חוסר השגחה. אולם, אם ההשגחה כבר נסתלקה לחלוטין וה' נדמה כמי שכבר ישן, עולה הזעקה הָקִיצָה [אלשיך].
הפסוק נחתם בבקשה אַל תִּזְנַח, שמשמעותה אל תעזוב [מצודת ציון]. החשש הגדול הוא שאם ה' ימשיך להסתיר את פניו כאדם ישן, העם עלול להתייאש מן הרחמים, לשקוע בחטאים נוספים, ובכך לגרום לעיכוב הגאולה עד לקץ הימים. לכן הבקשה היא שה' יקיץ, לא יעזוב אותם לָנֶצַח, ויחיש את ישועתם [אלשיך].