קרה לכם פעם שהייתם צריכים להישאר נאמנים לחבר טוב, גם כשאחרים ממש כעסו עליכם בגלל זה ולחצו עליכם לעזוב אותו? לעם ישראל זה קרה במשך הרבה מאוד שנים. לפעמים, כשהיינו בגלות בארצות אחרות, עברנו תקופות לא פשוטות בכלל. המפרשים מסבירים שהקשיים האלה לא הגיעו בגלל חטאים או דברים רעים שעשינו, אלא בדיוק להפך. הם קרו בגלל שאנחנו כל כך אוהבים את ה׳ ומסרבים לעזוב אותו.
המילים כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ מלמדות שהכעס של האויבים כלפינו הוא למעשה כעס על ה׳. עם ישראל בוחר למסור את עצמו באומץ ולוותר על החיים שלו מתוך אהבה לה׳, גם כשמכריחים אותו לעזוב את האמונה. המצב הלא הוגן הזה קרה כׇל הַיּוֹם, כלומר באופן רצוף ותמידי. בגלל זה, העם מרגיש שהוא כְּצֹאן טִבְחָה. כלומר, במקום להיות כמו כבשים שרועות באחו בנחת ומגדלים אותן כדי שיחיו, הם מרגישים כמו כבשים שמיועדות מראש להילקח מהעדר. למרות שעם ישראל מורכב מאנשים טובים שראויים ליחס הרבה יותר טוב מהאויבים שלהם, הם מקבלים את המצב הזה באומץ ומרצון, הכל כדי להישאר נאמנים לה׳ תמיד.