סבלו של עם ישראל בגלות אינו נובע מחטאיו, אלא מתוך נאמנותו לה' והסירוב להתכחש לו. השנאה כלפי העם היא למעשה איבה כלפי ה' עצמו, ולכן כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ, שכן ישראל מוסרים את נפשם למיתה מרצון ובמודע כׇל הַיּוֹם, כלומר באופן תמידי ורצוף. בשל כך מתארים ישראל את מצבם המושפל באומרם כי נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה, כצאן השייך לטבח ומיועד לשחיטה בלבד ולא לחיים. מנגד, יש הקוראים דימוי זה כהבעת משאלה, לפיה העם היה מקבל בשמחה מוות מהיר כשל צאן הנטבח בסכין, ובלבד שלא יסבול מהייסורים הממושכים והאיטיים שהוא חווה בפועל.
תהלים, פרק מ״ד, פסוק כ״ג
כִּֽי־עָ֭לֶיךָ הֹרַ֣גְנוּ כׇל־הַיּ֑וֹם נֶ֝חְשַׁ֗בְנוּ כְּצֹ֣אן טִבְחָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.