תארו לעצמכם שאתם שרים חשובים בארמון מפואר, ופתאום נער צעיר מבקש מכם לעשות משהו שנוגד לגמרי את הפקודות של המלך. איך הייתם מגיבים? השר שהיה אחראי על דניאל מצא את עצמו בדיוק במצב הזה. הוא לא התנגד לבקשה של דניאל בגלל כעס או כי היה לו אכפת מהאמונות של הבבלים, אלא מתוך פחד אמיתי מהמלך.
הוא מסביר לדניאל שהמלך הוא אֲשֶׁר מִנָּה, כלומר, המלך בעצמו קבע והזמין את התפריט המדויק, ואפילו את מִשְׁתֵּיכֶם, המשקאות השונים שהם צריכים לשתות. השר אחראי לא רק ללמד את הנערים, אלא גם לשמור על הבריאות שלהם. הוא חושש שאם הם לא יאכלו מהאוכל של המלך, המלך יִרְאֶה אֶת־פְּנֵיכֶם זֹעֲפִים, כלומר יראה פנים רזות וחלשות של אנשים שסובלים. המלך יבחין בזה מיד, כי הוא ישווה אותם לילדים אֲשֶׁר כְּגִילְכֶם, נערים שדומים להם בדיוק בגיל ובמבנה הגוף.
השר ידע שאם רק נער אחד ייראה חלש, המלך אולי יחשוב שהוא סתם לא מרגיש טוב. אבל אם קבוצה שלמה של נערים תיראה רע, המלך יבין מיד שהשר הפר את הפקודה שלו ויעניש אותו. לכן הוא אומר לדניאל וְחִיַּבְתֶּם אֶת־רֹאשִׁי לַמֶּלֶךְ, שמשמעותו היא שאתם תגרמו למלך לכעוס עלי מאוד ולתת לי עונש חמור על כך שלא הקשבתי לו ושיניתי את האוכל שלכם.